ביקשתי את שאהבה נפשי
ולא מצאתי -
לא בערוגת הבסם של צואריך
לא בעטרה עזה של מצחך,
וליבי ער, יונתי תמתי -
מתי תשמיעני את קולך?
כשושנת העמקים הייתי בחיקך
הרועה בשושנים
לך לך, לגן העגוזים, -
ועדר חדש ילתף את פניך
תנשקנו ממעין קולך,
ועל שפתיך ימתיקו החוחים.
ואני חומה,
הבנויה על חשק
לערוגת הבסם של צואריך,
שביקש את שאהבה נפשיך -
מדוע לא תשמיעני את קולך?
No comments:
Post a Comment