התקוה התחילה בתוך הסתיו, טיפ-טיפה, כמו שטן. ואני הסתובבתי בתוך הסרחון, אודם על שפתי, איפור בין עיני, עד שתפסוה השומרים, ונסתם באר המים.
יפה כלבנה הייתה בין ירכיי, צואריך כמגדל השן, ששרף את פני, שנשרף משדיי, כי פתחתי אני לדודי, אך דודי חמק, עבר לו, כמו סתיו שנכתף על ידי הרוח, כמו שטן שזורם, תוך ביוב, לשפת הנחל, ונפשי נשארה, מתושתשת ומבולבלת, עד סוף החורף, כשהתקוה הגיעה, והתחילה לדפדף טיפ-טיפה, כמו מעיין המתגבר
ואימתי תבא הגאולה?
אני מאמינה, באמונה שלימה.
No comments:
Post a Comment